בין החומר למופע הנעלם: מידול אי־יציבות בארכיון הדיגיטלי של תיאטרון המטאטא

תיאטרון המטאטא היה תיאטרון סאטירי-עברי שפעל בארץ ישראל המנדטורית והותיר אחריו קורפוס עשיר של תכניות, טקסטים דרמטיים, שירים ותווים. תיאטרון זה היה בעל אופי אפמרלי מובהק. התכניות הסאטיריות שהועלו בתיאטרון התבססו על שילוב של מערכונים ושירים, לרוב עם עלילת מסגרת רופפת, והמופעים התייחסו לאירועי השעה, וכללו שינויים ואילתורים על בסיס של קבע, כמקובל בתיאטרון מסוג זה. הפרויקט עוסק בארכוב שיטתי ומידול יצירות המטאטא. כבכל מחקר היסטורי של תיאטרון, המופע עצמו הוא בר חלוף, ולומדים עליו מדוקומנטים שונים המעידים עליו. הדוקומנטים עצמם מציבים אתגר ייחודי לעבודת הארכוב, שכן אי־היציבות והאפמרליות שאפיינו את מופעי המטאטא באות לידי ביטוי גם בחומרים התיאטרוניים שנותרו מהם: ברמות הגימור המשתנות של המסמכים, ובאי־הלימה בין עדויות ודוקומנטים שונים. במסגרת הפרויקט אנו בונים ארכיון דיגיטלי שמטרתו לחקור את חומרי המטאטא לא רק כפריטים סרוקים או מתועתקים, אלא כמערכת מורכבת של עדים למופע שאבד. המורכבות המרכזית היא שהחומרים אינם מתכנסים לגרסה אחת: תכנייה עשויה להציע סדר שאינו חופף לטקסט; שיר עשוי להופיע כיחידה עצמאית, כחלק מסצנה או כמעבר; וטקסט עשוי לכלול שכבות של עריכה, מחיקה, תוספת והעברה. ההרצאה תציג מודל נתונים המבקש לשמר את אי־היציבות הזאת במקום לטשטש אותה. הפתרון המוצע מבוסס על שכבת טענות מחקריות ממוסמכות, הקושרות בין עדים, יחידות עריכה, סדרים ורמות ודאות. מתוך טענות אלה נבנית 'יחידת תיווך': השערה מבוקרת שאינה משחזרת את המופע, אלא מאפשרת לייצג את המרחק בין חומר, סצנה ומופע. ייחודו של המודל בכך שהוא הופך פערים, וריאנטים ואי־ודאות ממכשול ארכיוני למושא של ייצוג, חיפוש וניתוח.